החלטה בתיק ע"מ 1999/09

העורר הינו ילד בן 13 וחודשיים. ביום 30.3.09 נעצר בעקבות יידוי אבנים לעבר כלי רכב צבאיים. העורר זוהה על ידי החיילים ברכב כמי שזרק אבנים, ולאחר מרדף קצר נעצר. בחקירתו במשטרה הודה כי זרק שלוש אבנים.

אין מחלוקת מצדה של ההגנה בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. ההגנה טענה כי בכל הנוגע להודאת העורר במשטרה, יש בפיה טענות זוטא. משפט הזוטא אמור היה להתקיים ביום 19.4.09, אולם העדים לא זומנו על ידי התביעה. המועד הבא נקבע ליום 30.4.09. ההגנה טענה כי במקרה זה, לאור גילו הצעיר עד מאוד של העורר, ישנה הצדקה כי ישוחרר. משפטו אינו עתיד להסתיים בישיבה הבאה, הוא דבק בחפותו, ואם יימשך המשפט יימצא כי העורר יישאר בכלא תקופה ארוכה מדי בהתחשב בגילו.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר, וציינה כי אבנים המיידה קטין אינן מסוכנות פחות מאבנים המיידה בגיר, והגישה לעיוני פסיקה ממנה עולה כי קטינים בגיל 14 נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

אקדים ואומר כי אין פגם בהחלטתו הראשונית של בית המשפט בערכאה הראשונה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובבד בבד לקיים הקראה ולקבוע את התיק להוכחות למועד קרוב.

יחד עם זאת, מאז המועד בו ניתנה ההחלטה נוספו נסיבות המשנות, לטעמי, את האיזון, ככל שמדובר במעצרו של העורר.

בראש ובראשונה, בל נשכח כי העורר הינו אך ורק בן 13 וחודשיים. בגילאים הצעירים, הבדל של שנה יכול להיות משמעותי ביותר, ויגרור אחריו תוצאות שונות, אך ורק בשל פער הגילאים. לפיכך, הפסיקה שעניינה בני 14, אין פירושה בהכרח כי יש לעצור גם בני 13 שביצעו את אותם המעשים. הדבר יהיה תלוי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

כאמור, אין פגם בהחלטה הראשונית. יחד עם זאת, מאז מתן החלטה זו ביום 2.4.09, אמור היה להתקיים מועד הוכחות אשר לא התקיים. מועד ההוכחות שנקבע לאחר מכן, ליום 30.4.09 הינו כחודש לאחר מעצרו של העורר. במועד זה, לא אמורה להסתיים פרשת הבאת הראיות אלא אך ורק משפט הזוטא - כך בהתאם להחלטת בית משפט קמא.

לפיכך, על פניו ברור כי לבית המשפט תידרש לפחות ישיבה נוספת אחת לצורך הכרעה במשפטו של העורר. נזכיר שוב, העורר הינו ילד - בן 13 וחודשיים בלבד. למעצר בגיל זה נודעת השפעה קשה יותר מביחס למבוגרים ממנו. לכן ככלל, יש לשקול בזהירות רבה את עצם המעצר ואת משכו. גם אם הוחלט על מעצר מלכתחילה, משכו צריך להיות מוגבל וקצוב, ואין יכולים לחול עליו הכללים הרגילים בכל הקשור למשך המשפט.

אביו של העורר מסר כי הוא מוכן להיות אחראי לבנו, הן להתנהגותו והן לכך שיתייצב להמשך משפטו. ברור כי השפעת בני המשפחה על קטין בגיל צעיר כגילו של העורר הינה משמעותית, ובהינתן סביבה תומכת, הסיכוי כי תישקף מסוכנות נוספת מהעורר אם ישוחרר אינה גבוהה, אף שהיא קיימת.

גם אם יורשע העורר, הרי לאור גילו הצעיר, הוא אינו צפוי לעונש מאסר ממושך ומשמעותי. במקרה שלפנינו, בו בחר העורר לנהל את משפטו, קיים חשש שתקופת מעצר נוספת תהווה מקדמה על חשבון העונש.

לפיכך, החלטתי להורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.      יפקיד ערובה כספית על סך 3,000 ש"ח.

ב.      ערבות צד ג' על סך 5,000 ש"ח שתיחתם על ידי אביו של העורר.

ג.        העורר יתייצב לכל הישיבות שיקבעו בעניינו. 

ניתנה והודעה היום, 22 באפריל 2009, כ"ח בניסן התשס"ט, בפומבי ובמעמד הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: